Mithazkim, Hebrew for growing stronger, is a witty and hilarious satire by Michael Brizon, a columnist, known as B. Michael, was first staged in the Israel Festival of 1987. Khan theatre director Michael Gurevitch stages a real-life situation of a religious Jewish missionary session, in which a charismatic preacher attempts to ‘strengthen’ the crowd’s religious identity. This is a one-man show, superbly performed by Yehoyahin Friedlander, which portrays religious indoctrination methods used by modern Orthodox Jews to attract new believers, with the message that what is on offer is spiritual strength.
The stage is in a small auditorium of Khan Theatre, which is actually a cozy cave (holding an audience of 69). The ingenuity of the play is in its simplicity. It is structured and staged as a seminar with an old-fashioned classroom set – a table, whiteboard (upon which the preacher writes his points for argument), a briefcase full of surprises, not leaving out a glass of water and of course the small audience of the participants. They are being sneered at and teased by the preacher for not being observant enough, but they remain polite, and listens carefully to what is being said, laughing out loud at times.
The preacher, Yehoyahin Friedlander, a middle aged, a fatherly-figure with a trimmed beard, conservatively yet casually dressed, with a deep and commanding voice addresses the audience. All hang on every word he utters.
The substance of the hour-long seminar touches upon mystical meanings to words and is carefully structured in three segments, where is each centres on different aspects of religious indoctrination. Michael Gurevitch’s direction and Friedlander’s performance make this witty satire a memorable evening.
The main thrust of this strong satire is to unmask the radical right of Israeli society whose aspirations are to take Israeli society back to Biblical era.
Highly recommended.
המחזה מתחזקים הוא מונולוג סאטירי העוסק בהחזרה בתשובה. בהצגה מתחזקים השחקן (יהויכין פרידלנדר במשחק מצוין) משחק מטיף שבא לתיאטרון על מנת “להחזיר בתשובה”, והקהל הוא הציבור שבא ללמוד ו”להתחזק”. חומרי הגלם להצגה נאספו בסמינרים להחזרה בתשובה ובכתבי עת של המטיפים. החומרים, רובם ככולם, אותנטיים לחלוטין, ולכן יש לנו מחזה כמעט דוקומנטרי.
למונולוג 3 חלקים: ראשית היכרות בין המטיף ובין הקהל, שבא להטיף להם ב”תיאטרון הטמא”, שהוא בגימטריה 726, ממש כמו צמד המילים “באה התשובה”, כלומר אלוהים מצווה עליו להביא את התשובה דווקא למעוז החילוניות וההוללות. שנית, מספר רב של טיעונים, על גבול האבסורד, המוכיחים לכאורה את קיומו של אלוהים, ע”י משחקי לוגיקה וצירופי גימטרייה.
בחלק השלישי של המונולוג, אותו מכנה המטיף “אתחלתא ד’סבבה” (על בסיס אתחלתא ד’גאולה של הרב קוק) חושף המטיף בסופו של דבר את הכיוון האלים והחתרני אותו מאמצים פלגים מסוימים ביהדות הלאומנית המשיחית, השואפים להחזיר בתשובה או להרוג את החילונים, להצדיק את הכיבוש והאפרטהייד בשטחי יו”ש, ובסופו של דבר גם להחזיר את ישראל לימי התנ”ך, על כל המשתמע מכך, ולהקים מחדש את ממלכת ישראל עם מלך חרמן שיש לו 1000 שנים ועם יהושע הפרוע שטובח בעמי הארץ.